הכותרת מתוך הכתבה 'חינוך הוא לא מקצוע, הוא שליחות' משקפת תובנה עמוקה ומשמעותית, במיוחד לאור האתגרים הייחודיים שמערכת החינוך בישראל התמודדה איתם מאז אירועי 7

ציונות ומנהיגות אינן רק נרטיב היסטורי או פרויקט פוליטי, אלא אחריות חינוכית ומוסרית לדור הבא. למנהיגות יש תפקיד לא רק לבנות מערכות ותשתיות, אלא לעצב

איש ההייטק והחינוך, יובל סיון, טען לאחרונה שהפיחות המתמשך במעמדם של המורים בישראל קשור בחלקו גם לעובדה, שניטלה מהם כל אוטונומיה. גם מורים מצטיינים שלא

מעסיקים לא פעם מבשרים לעובדים חדשים משהו בסגנון "ברוך הבא למשפחה". אולם האם באמת מדובר בדברים חמים וכנים? יובל סיון מאתגר אותנו לשאול את עצמנו

הסיפור הרשמי של הקמת המדינה מוכר לכל ישראלי — ההצבעה הדרמטית באו״ם, הספירה המתוחה וחגיגות הרחוב. אך מאחורי התמונות הללו הסתתרו מהלכים דיפלומטיים מרתקים, שהיו

אתמול ציינו במדינת ישראל את יום ה-75 לכ"ט בנובמבר, התאריך ההיסטוריה להצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה ועל ההקמה של מדינת ישראל. אולם לפי יובל סיון,

השפעת תהליכים דמוקרטיים, פלורליסטיים שהתרחשו בעולם בשנות השישים ומאוחר יותר בשנות ה 70-80 החלו להשפיע גם במדינת ישראל. העמדת היחיד וצרכיו במרכז החליפה את ראיית

יובל לייכנר סיון, מורה להיסטוריה א"י בהסבר על הרקע הצבאי להכרזת הקמת המדינה, הקמת צה"ל ופירוק המחתרות: במהלך חודש אפריל 1948 הופעלה התכנית הידועה "תכנית

נשים היו מאז מעולם עיקר כוח העבודה בעולם ההוראה והחינוך. הן מעולות והן ראויות ומניסיון תמיד אהבתי לעבוד עם נשים כקולגות ונשים שניהלו אותי לאורך

נושא הלאומיות הוא נושא מורכב: המתח בין הלאום היהודי ו/או זה הישראלי בחברה בישראל כיום מורכב אף יותר. פרופ' שלמה זנד עוד חולל סקנדל כשטען

אין ספק שהמלחמה עצרה גלי פיטורין בחברות רבות. יש המון שיח בנושא. עדיין עלינו להסתכל על המציאות. מצב ההייטק נוכח המלחמה ובכלל של הכלכלה היה