אין ספק שהמלחמה עצרה גלי פיטורין בחברות רבות. יש המון שיח בנושא. עדיין עלינו להסתכל על המציאות. מצב ההייטק נוכח המלחמה ובכלל של הכלכלה היה מאז סיום הקורונה בקושי גדול כתוצאה מאינפלאציה ותהליכים גלובאליים. יובל סיון חושב שדווקא הדחייה של הפיטורין משאירה את הבינוניים יותר ואת המשרות שניתן לקצץ ועדיין לא לפגוע ברווחים העסקיים בפרונט וחבל. יש ברגישות ועם חבילות פיצויים כמובן שמתחשבות במצב האישי של כל אדם ואדם ובהקשר רחב של המלחמה להתייעל לשאוף לכך.

"לא ניתן להתעלם מהמרכיבים הרגישים והעמוקים של ההיסטוריה הישראלית"
כתיבתו של יובל נח הררי היא כמו קריאה ליצירת מצע היסטורי משותף שמבקש לראות בארץ הזו בית בעל עבר אחד המאחד את כל יושביה. הרעיון



